השיר שפותח את "גולדפיש", ספרה השלישי של דפנה שחורי, קובע את הטון של הספר כולו: חשוף,  דרמטי, זועק, מעוטר בדימויים זואולוגיים אלימים – חולדה כרותת ראש, למשל – ובכל זאת משהו בשירים נותר נגיש, רך, מבויית, מובן, כמעט מתוק. המשוררת חשה קרועה, שותתת דם, משוסעת. אהבתה נרצחה באכזריות על ידי לוכד מזיקים מסתורי. המכה כל … המשך לקרוא דפנה שחורי, גולדפיש